‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי חזקת החפות בהליכים מקדמיים?

תוכן עניינים 

מבוא. 

רקע לחקיקה. 

למה יש לנו בעצם את החזקה. 

חזקת החפות בשיטת המשפט בישראל. 

חזקת החפות במשפט המשווה. 

נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. 

היש מקום לשינוי גישה לעניין כמות הראיות ואיכותן?. 

חזקת החפות במשפט הפלילי 

יסודות העבירות וסייגים לאחריות פלילית. 

הנטל המשני של הבאת הראיות לאחר תיקון 39 לחוק העונשין 

נאשם כאשם לפני מתן פס"ד. 

חזקת החפות בהליכים מקדמיים הקודמים להכרעת הדין 

בעייתיות החלתה של חזקת חפות פוזיטיבית והמרתה בהיעדר חזקת אשמה. 

פרשת הנשיא קצב. 

מקרה בוחן : חזקת החפות לחשודים בעברות ביטחון 

סעיף 5 להוראת השעה המתוקנת - דיון שלא בנוכחות העצור

סעיף 5 המתוקן 

סיכום.

ביבליוגרפיה. 

פרופ' בועז סנג'רו במאמרו כל האמת על שיעור ההרשעות בישראל חזר והעלה נתון זה כבסיס לביקורת על בתי המשפט והפרקליטות. הבסיס לאגדת ה-99% מצוי בנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאותם הפסיקה לפרסם לאחר שהבינה כי הם מטעים. אולם רבים עדיין אינם מודעים לטעות, וממשיכים להסתמך עליהם.

הסכנה בטעות גדולה במיוחד כי יש נאשמים וחשודים שנתון זה משכנע אותם להסיק שאין כל טעם לנסות להיאבק על חפותם, גם כשהם חפים מפשע, שכן בתי המשפט תמיד יקבלו את עמדת הפרקליטות. לאור הסטטיסטיקה, נאשמים וסנגורים חוששים לנהל משפט הוכחות כדי לא להסתכן בהרשעה, ולכן מעדיפים לסיים את התיק בהסדר טיעון.

במחקר שביצע עו"ד ענבל גלון נמצא שהנתון האמור כמובן מטעה. למעשה, נכון יותר לומר כי שיעור ההרשעות עומד על כ-70%.

מטרה נוספת לחזקה היא הרחקת כל חשד, העולה מעצם המעצר או הגשת כתב אישום. החזקה נועדה להבטיח, כי הנאשם יישאר ללא פגע כל עוד לא הוצגו ראיות קבילות, הנוגעות למקרה הפרטי המבססות את אשמתו מעבר לספק סביר. אך בפועל עצם המעצר של החשוד בישראל מהווה כלפיו יריית פתיחה לעצם היותו אשם. כאשר אדם נעצר בישראל במקרים רבים המשטרה כבר בשלב החקירה מנסה להוציא מן החשוד הודאה בכל דרך אפשרית הן בדרכים קבילות והן לא קבילות כגון התעללות מחסור בשינה מניעת עורך דין וכו' אין המשטרה נוקטת בחזקת החפות אין היא יוצאת מנקודת הנחנה כי אדם חף מפשע עד שיוכח אחרת, אותה משטרה שאמורה להגן עלינו במצבים רבים מעמידה חשוד שוב חשוד בלבד כאשם, אותה משטרה מנסה להוציא את הראיות ואת החומר לאחר שהיא כבר החליטה שאותו אדם אשם. עכשיו הבעיה המרכזית מתחילה כש במקום שחזקת החפות תביא את המשטרה לנקודה שבו היא מחפשת אדם לפי הראיות המונחות לפניה היא מנסה למצוא ראיות ואף להמציא לפי האדם העומד מולה, כל זה כמובן עובר לתביעה שמבחינתה רואה לנגד עיניה אדם אשם ויעשו הכול על מנת שאותו חשוד נאשם בלבד יואשם גם אם אינו האדם אשר ביצע את העבירה.

ישנה התערבות המסוכנת, הולכת וגוברת של התקשורת בהליך השיפוט הפלילי, תוך נקיטת עמדה והתייצבות מגמתית במלוא העוצמה לטובת צד מסוים. זאת תוך חריגה בוטה מסעיף 12 א לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות אשר קובע כי : " עיתון ועיתונאי יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם נמצא אשם בדין ". ובניגוד גמור לעקרון ה " סוב-יודיצה " הקובע כי : אסור לכלי תקשורת לחוות דעה בנושא הנמצא בדיון בבית המשפט בטרם ניתן פסק הדין. ההיגיון מאחורי העיקרון הזה, נעוץ כאמור בחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעתו של השופט לנטות בעקבות המפורסם בתקשורת, וייפגע שיקול דעתו המקצועי.

ההתנהלות המסוכנת והחמורה הזו של התקשורת שמביאה ליצירת דעת קהל עוינת נעשית לעיתים אף בטרם הסתיימה כלל חקירת המשטרה ולעיתים אף בטרם הוגש גם כתב אישום ולעיתים עולה ממש עד כדי הרשעה בטרם החל המשפט. ואין דוגמא טובה יותר כדי להמחיש זאת מהפרשה שזכתה בתקשורת לכינוי " פרשת הנשיא קצב ".

חזקת החפות בשיטת המשפט בישראל

מהי השפעתה של העלאת המעמד של חזקת החפות למעלה חוקתית על החקיקה הפלילית הקיימת והעתידית? לכאורה, התשובה פשוטה: כל חקיקה עתידית שתכלול הוראות בדבר העברת הנטל מהמדינה לנאשם תצטרך לעמוד באמות-המידה של פסקת ההגבלה (סעיף 8 לחוק-היסוד), וכל חקיקה שהיתה קיימת במועד חקיקת חוק-היסוד תתפרש מעתה ואילך, ככל שלשונה מרשה זאת, בצורה שתעלה בקנה אחד עם העקרונות והאיזונים של חוק-היסוד. אך המימוש של עקרונות פשוטים לכאורה אלה מעורר בעיות לא-מעטות:

ראשית, מהי משמעותה של חזקת החפות? האם היא מתייחסת רק לנטל השכנוע הסופי, או גם לנטל המשני של הבאת הראיות? 

שנית, האם העלאת מעמדה של חזקת החפות למעלה חוקתית משפיעה גם על תוכנה, מבחינת כמותן ואיכותן של הראיות המצדיקות את הקביעה כי האשמה הוכחה מעל לכל ספק סביר, לעומת המצב ששרר לפני חקיקת חוק-היסוד.

שלישית, מהו היקף הפרישה של חזקת החפות כזכות שניתן לה תוקף חוקתי? לשאלה זו מספר מרכיבים חשובים, האם היא חלה רק על יסודות העבירה, או גם על הסייגים לאחריות פלילית? האם היא מתפרשת רק על שאלת האחריות, או גם על שלב גזר-הדין, כגון לעניין השאלה אם התמלאו התנאים לחריגה מעונש מאסר-עולם-חובה ברצח, הקבועים בסעיף 300א לחוק העונשין? האם היא חלה על רכיבים שהינם "חיצוניים" לעצם האחריות, כגון על השאלה אם עומדת לנאשם חסינות דיונית או אם הוא יכול לעמוד לדין מבחינת מצבו השכלי או הנפשי?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

א' ברק "הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי (המהותי והדיוני)" מחקרי משפט יג

רינת קיטאי המעצר: שלילת החירות טרם הכרעת הדין נבו

צבי לקח, אמיר דהאן "שיעור הרשעות של 99.9% בישראל:האם המשפט מעוות או רק הסטטיסטיקה מעוותת. " דין ודברים ה', 185

רינת קיטאי "חשיבותה של חזקת חפות פוזיטיבית, תפקידה טיבה בהליכים הקודמים להכרעת הדין בפלילים" עלי משפט ג' 405