‏290.00 ₪

סמינריון הטרדה מינית, חיים רמון כביטוי לאופן הסיקור והמסגור התקשורתי של  הטרדות/ תקיפות מיניות בישראל.

אלימות כלפי נשים, הינה מונח רחב, הכולל לא רק את המובן מאליו – הטרדות מיניות, אונס, מכות והשפלות מילוליות – כי אם גם את סילוקן באופנים שונים מבמות, ממקצועות ומהמרחב הציבורי.  והפנייתן מקומן המסורתי. התנהגות אלימה זו, אינה נחלתם הבלעדית של גברים. ישנן אף נשים התורמות באופן אקטיבי להתבססות התופעה, החל מהתבטאויותיה של ח"כ ציפי חוטובלי ועד פעילותה הכמו-מיסיונרית של הכת הפונדמנטליסטית של מטיפות ההנקה. כל אלה, בולטים עוד יותר על רקע ההישגים המפליגים שהשיגו בשנים האחרונות בישראל התנועות הפמיניסטיות במקומות בהם התקיימה הגמוניה גברית ברורה. נשים השיגו שינויים בהלכות דתיות, תרמו למינוי דיינים בבתי דין רבניים, לשחרורן של עגונות, התקבלו למקצועות קרביים בצה"ל והתייצבו במעלה הדרג ההיררכי הצבאי (מטכ"ל), סחפו אחריהן מחאות ציבוריות המוניות, מספרן בכנסת גדל (הכנסת ה- הינה הכנסת עם מס' הנשים הרב ביותר מאז ומעולם), התמודדו על ראשות הממשלה, עומדות בראשות שלוש מפלגות חשובות וכדומה.

ואולם, נדמה כי דווקא אותם הישגים עבור נשים, אשר גרמו לחלחולו של ספק בנוגע לטבעיות של ההגמוניה הגברית במוקדי הכוח וקבלת ההחלטות, הם שגרמו להתפרצותה של אלימות כלפי ה"איום" – הנשים. אחד המעוזים החשובים והרלבנטיים ביותר המייצגים תופעה זו הינו המדיה על צורותיה השונות והעיתונות בפרט. ניתן אף לומר כי העיתונות מתפקדת במידה רבה כסמן למוסר הכפול של היוצאים נגד אלימות מערכתית כלפי נשים ואופן זה גם מדרבנת אותה. ממעקב אחר פרסומים שונים בעיתונות הישראלית הכתובה ובאינטרנט בחודשיים האחרונים, שבצעה חנה בית הלחמי (2^nd-op)  ניכרות כותרות בגנותה של הדרת נשים ובמקביל המקום הניתן להבעת דעתן של נשים עיתונאיות הוא זניח ביחס לעמיתיהן הגברים. זאת ועוד, ממדגם לא סטטיסטי שבצעה בית הלחמי (שם), של טורי הדעות, עולה כי בין העיתונאים הגברים המקבלים במה בהפרש ניכר מזו שמקבלות הנשים, ניתן למצוא כאלה אשר כבר התבטאו בעבר באופן בעייתי בנוגע לזכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט, בניהם מנחם בן (5 פעמים, התבטא נגד הומואים), רן יגיל (מופיע פעמיים – פרסם בעבר פוסטים שוביניסטים למדי), או אמיר חצרוני וגבי אביטל.

לאור מציאות דואלית זו, מעניין לבחון את האופן בו מסוקרות הטרדות מיניות כנגד נשים שבוצעו ע"י גברים הנושאים במשרות ציבוריות בכירות, בעיתונות הישראלית. יתר על כן, מעניין מהו המקום שניתן לנשים מסקרות לעומת גברים מסקרים ומהם ההבדלים בזווית הסיקור בין נשים לגברים בנושאים אלה. יתרה מכך, ניכר כי גם לסוג המדיה תפקיד והשפעה על אופן הסיקור ועל כן, יתכן כי הינו גורם בעל משמעות למסר המועבר באמצעותו.   

משום שיריעת העבודה הנוכחית קצרה ואינה מאפשרת ירידה לעומקן של כל הסוגיות הרלבנטיות, תבחן בעבודה זו שאלת המחקר הבאה: מהם הגורמים המשפיעים על אופן הסיקור ואופן המסגור של תופעת התקיפה/הטרדה המינית בפרשת חיים רמון?

מצגת הטרדה מינית

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ברק–ברנדס, ס.  'משחק הדמעות': אמצעי התקשורת והבנייתה החברתית של בעיית הנשים המוכות בישראל, עבודת גמר לתואר מוסמך אוניברסיטה, ירושלים: האוניברסיטה העברית, החוג לקומוניקציה ועיתונאות.