‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מעצר עד תום ההליכים המשפטיים?

תוכן עניינים

מבוא. 

פסקת ההגבלה. 

המתח בין מטרות החוק השונות. 

העיקרון של שיוריות המעצר. 

ביטול מעצר החובה. 

עקרון העדיפות של הצו השיפוטי 

סמכויות. 

סמכות מקומית. 

סמכות עניינית. 

כלל ההמשכיות. 

תקופות המעצר ומניינן 

תחילת המעצר וסיומו 

קיצור תקופת מעצר ללא צו

קיצור תקופות מעצר נוספות. 

עילות המעצר. 

מעצר בצו לפני הגשת כתב-אישום.

מעצר עד לתום ההליכים.

מעצר ללא צו שופט. 

פרשנות העילות של מעצר המנע. 

בעלי סמכות מעצר. 

שחרור ושחרור בערובה. 

שחרור על-ידי השוטר העוצר. 

שחרור בערובה בתחנת המשטרה. 

שחרור בערובה בבית-המשפט. 

עיכוב. 

עיכוב במקום.

עיכוב לצורכי חקירה. 

תנאי המעצר. 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

עם כניסת חוק המעצרים לתוקף, פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], הם שהכילו את דיני המעצר והעיכוב העיקריים[1]. בחקיקת חוק המעצרים ביקש המחוקק בראש ובראשונה לפרוע את השטר עליו חתם כשכונן חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו[2]. בעיקר מקוימת הבטחתו של המחוקק הקבועה בסעיף 5 לחוק-היסוד, לפיה "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". אומנם, החוק החדש מבוסס על הנוסח שהציעה הוועדה לסדר דין פלילי (אמצעים משטרתיים) בראשותו של השופט דב לוין,[3] שהחלה את עבודתה עוד בדצמבר , כשהיא עצמה מתבססת על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (אמצעים משטרתיים) שהגיש השופט ד"ר דן ביין [4] כמעט עשור שלם לפני חקיקת חוק היסוד; עם זאת, חקיקת חוק-היסוד חוללה שינוי באופיו של חוק המעצרים המתוכנן, מחוק טכני משהו, שעיקרו אמצעים משטרתיים (כפי שעולה גם משמו הראשוני), הוא נהפך לחוק מהותי יותר, המבקש, קודם לכל, לשמור על זכויות הפרט בדרך של הגבלת הסמכויות של גורמי אכיפת החוק[5].

השוואה בין דו"ח הוועדה ונוסח תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (אמצעים משטרתיים), התשנ"ג-[6] לבין נוסח הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - עיכוב, מעצר ושחרור), התשנ"ה-[7], לבין נוסחו הסופי של החוק, מדגימה זאת יפה.

בעוד שבדו"ח ובתזכיר אין כל אזכור למושגים "כבוד האדם", "זכויות הפרט" ו"חירות האדם", לא בנוסח החוק המוצע ולא בעיקריו המבוארים, בדברי ההסבר להצעת-החוק כבר נאמר מפורשות:

"מאחר שעיקרה של הצעת חוק זו ענינו הגבלת חירותו של הפרט, מונחית ההצעה על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (להלן - חוק היסוד), ותנאי סעיף 8 שבו, באשר לערכים הולמים, התכלית הראויה והמידה שאינה עולה על הנדרש."

ואילו בנוסחו הסופי של החוק כבר עוגנה ההנחיה בחוק עצמו, אשר סעיף קטן 1(ב) לו מורה:

"מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מירבית על כבוד האדם ועל זכויותיו."

דברים מפורשים נאמרו אף בכנסת על-ידי ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בדברים שהקדים להצבעה על חלקו השני של החוק...

בחוק ישנו עיקרון של שיוריות המעצר, נקודת-המוצא שמניח המחוקק היא שאדם ייעצר רק אם מעצרו הכרחי. לשון אחד: המעצר הוא אמצעי שיורי שראוי לעשות בו שימוש רק כאשר לא ניתן להסתייע באמצעים חלופיים, פוגעניים פחות בחירותו של אדם. עיקרון זה נלמד מסעיף 13(ב) לחוק, הקובע ביחס למעצר לפני הגשת כתב-אישום כי "שופט לא יצווה על מעצר... אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה"; מסעיף 21(ב)(1) לחוק, המורה הוראה דומה ביחס למעצר לאחר הגשת כתב-אישום; ומסעיף 23(ג) לחוק, הקובע ביחס למעצר חשודים שלא בצו שופט כי "לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב". בכך הרחיב החוק החדש את העיקרון, שהיה קבוע בהסדר הקודם רק ביחס למעצר לאחר אישום,[1] לכל סוגי המעצרים. משנכנס החוק לתוקפו, לא ניתן עוד לעצור אדם, ויהיו הנסיבות אשר יהיו, בלא לבחון קודם לכל חלופות למעצר[2]. העצמת העיקרון הביאה גם לידי קיצור פרק-הזמן עד להבאת העצור לפני שופט, שכן קיצור זה נבע בין היתר מהרצון שהוא יגרום "ליתר מיון של המקרים בהם המעצר הוא צעד הכרחי" וגם לצמצום סמכויות המעצר והיקף המוסמכים לעצור.

העיקרון של שיוריות המעצר נוהג ברוב המדינות הדמוקרטיות.[3] עם זאת, בחלק משיטות המשפט, העיקרון מנוסח לא רק כהנחיה לשופט ולגורמי המערכת של אכיפת החוק, אלא גם כזכות ישירה של העצור, הניתנת לאכיפה בבית-המשפט. זו, למשל, הטכניקה החקיקתית בצ'רטר הקנדי [4] וב-1976 Act Bail האנגלי.[5] להבדלים ברטוריקה עשויה להיות נפקות, הן כנקודת-מוצא לשיח הפרשני העתידי והן מבחינת היקף ההגנה שתהיה המערכת המשפטית מוכנה לספק לפי הניסוחים השונים[6].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי (בורסי)

י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני ושלישי , דיונון אונ' ת"א

ק' מן "סדר הדין הפלילי" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"א (א' רוזן-צבי עורך) 334, 336:

בש"פ סנזיאנה נ' מ"י (טרם פורסם)

בש"פ מ"י נ' זאדה, פ"ד נ(2) 133, 176

22  , Sanction Criminal the of Limits The Packer .H.L