‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי טיפול בחרדה ובהפרעות חרדה?

תוכן העניינים

תקציר ................................................................................ 4

סעיף א': מבוא ..................................................................... 5

סעיף ב': סקירה טיפול במצבים נפשיים באמצעות פעילות גופנית... 8

סעיף ג': ממצאים

 1. ההשפעה של פעילות גופנית על חרדה והפרעות חרדה.........11

 2. חרדה מצבית-חרדה תכונתית ......................................... 17

 3. הפרעת פאניקה ........................................................... 20

 4. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית .................................... 26

 5. הפרעת דחק פוסט טראומטית ........................................ 33

 6. דיכאון ........................................................................ 39

סעיף ד': מאפייני הפעילות הגופנית ........................................ 42

סעיף ה': הסברים ............................................................... 49

סעיף ו': דיון ....................................................................... 55

ביבליוגרפיה ...................................................................... 64

נספח ............................................................................... 76

למרות שמזה זמן רב ידוע שפעילות גופנית תורמת לבריאות הנפשית, רק במהלך שלושים השנים האחרונות החלו לבחון בשיטתיות את ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית. רוב המחקרים שנעשו עד כה בדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על נבדקים נורמלים, ורק מיעוטם נערכו על נבדקים קלינים. סקירה זו כוללת הצגה של הידע המחקרי שדן בהשפעה של פעילות גופנית על חרדה ועל הפרעות חרדה. בדיקת היעילות של פעילות גופנית נערכה בזיקה לטיפולוגיה של הפרעות חרדה ספציפיות כולל: הפרעת חרדה כללית, הפרעת פאניקה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית והפרעת דחק פוסט טראומטית. בגלל הסמיכות שבין מצבי חרדה ודיכאון קיימת התייחסות גם להשפעה האנטי-דפרסיבית של פעילות גופנית. הממצאים מבוססים על סקירה של מטא-אנליזות ומחקרי בקרה, שערכו השוואה בין רמת החרדה לפני ואחרי פעילות גופנית, יחידה או מתמשכת. ממצאים אלו מעידים שפעילות גופנית מפחיתה חרדה בקרב נבדקים בוגרים נורמלים וקלינים. גודל האפקט המדווח במחקר הנו פונקציה של רמת החרדה הראשונית ורמת הכושר הראשונית הכללית, כשלרוב מדובר על אפקט בסדר גודל 'בינוני' ((ES= 0.15 to 0.56. נמצא שהאפקט האנטי חרדתי של פעילות גופנית על רמת החרדה המצבית מופיע מיד לאחר סיום האימון, כשבמקרה של חרדה תכונתית והפרעות חרדה אחרות, דרוש פרק זמן של כ-12 שבועות לפחות על מנת להגיע לתוצאות מרביות. הפרעת פאניקה זו הפרעת החרדה היחידה שלגביה קימות עדויות מוצקות לגבי ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית. מנגד קיימים מחקרים ספורים בלבד שבחנו את ההשפעה של פעילות גופנית על הפרעות חרדה אחרות. מקובל לחשוב שפעילות גופנית אירובית עדיפה לצורך מניעה והפחתה של חרדה. בעבודה זו מוצגים מחקרים חלוצים המעידים שההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית אנ-אירובית (כדוגמאת אימון התנגדות) אינה נופלת בהכרח ביעילותה. מחקרים אחרים מעידים על היעילות של תרגול יוגה וטכניקות נשימה קונדלינית על נבדקים עם OCD, ממצאים אשר מהווים סוג של פריצת דרך כשמדובר בהפרעה בעלת עמידות כה גבוהה לטיפול. סעיף מסוים בעבודה מציג את המכניזמים הפסיכולוגים והפיזיולוגיים שיכולים להסביר את ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית. סעיף אחר הוקדש לברור היתרונות והחסרונות של פעילות גופנית כהשלמה או כאלטרנטיבה לשיטת הטיפול הקונוונציונאלית הפסיכולוגית והפרמקולוגית. רגישותו של האפקט האנטי חרדתי לגורמים כמו סוג האימון, מידת העצימות, המשך והתדירות הובילו לניסוח המלצות לאימון אפקטיבי. במציאות שבה קיים פער אדיר בין צרכיי הטיפול של אוכלוסייה ובין היכולת של מערכת בריאות לספק צורך זה, פעילות גופנית מתאימה, יכולה להוות סוג של השלמה, או אלטרנטיבה נוחה לשיטות הטיפול הקונבנציונאליות וכאקט של מניעה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., נוימן, מ. פרקים נבחרים בפסיכיאטריה: 217-287. ת"א: פפירוס, אוניברסיטת ת"א.

אליצור, י. שינוי מבפנים במתקן לשיקום עורפי של תגובות קרב, יעוץ ארגוני מול מסורת של הכחשה, שיחות, יג (ד): 198-188 .

בר-אלי, מ. וטננבאום, ג. הפסיכולוגיה של הספורט והפעילות הגופנית. חלק ב'. וינגייט:מכון וינגייט. 

ענבר, ע., וינגרטן ג., בראור, ע. השפעת פעילות גופנית על שיקומם של נפגעי הלם קרב במלחמת יום כיפור, החינוך הגופני והספורט, ד: 7-5.

שחר-לוי, י. גילוי וכיסוי בלשון הגוף: מבט לעולם הטיפול בתנועה, שיחות, ד (1): 31-25.