‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי איידס וזהות?

תוכן עניינים

1. תקציר.

 2. מבוא

א. בראשית

ב. איידס ותקשורת - בנייה של ייצוגים חברתיים

ג. מטפורות הנוגעות לאיידס

ד. ״וידעו כי עירמם ההם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חוגרת״

ה. מדברים על זה, בטלפון

ו. תולדות הווידוי בעידן התשוקה

ז. הווידוי החילוני

3. מתודולוגיה

א. המדגם

ב. מהלך המחקר

ג. ניתוח הממצאים

4. ממצאים

א. ״אני אגיד קודם כול מה יש לי ואחר כך נתקדם, טוב?״

ב. ״עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא״

ג. חדר משלה?

ד. השבו גברים לגבולם?

5. דיון

א. האם אכן מתקיים וידוי חילוני מיני?

 ב. מהיכן שואב היועץ את כוחו?

ג. מהן תוצאות הוידוי?

ד. כיצד מכונן היועץ את מיניותו של הפונה?

ה. סיכום

6. ביבליוגרפיה

מחקר זה עוסק באופן שבו הוורבליזציה על איידס (שיחות בקווי מידע על איידס) מייצגת למעשה סובייקטיביות מינית מוסרית, שמכוננת באמצעות פרקטיקת הווידוי החילוני, כפי שפוקו מציע.

הנחת העבודה הבסיסית של קווי הסיוע (Hot Line) בתחום האיידס היא ש״המפתח לשינוי עמדות והתנהגויות הוא באמצעות מתן מידע עובדתי, עקבי ומובן על HIV ועל איידס על ידי אנשים וארגונים שאפשר לבטוח בהם״ (UNAIDS, עי 7). במילים אחרות, היועצים הטלפוניים אינם אמורים לייצר תהליכי שינוי אישיים אצל הפונים לסיוע, אלא להתמקד במתן מידע בנוגע לפרקטיקות של מין בטוח בלבד. מחקר זה מבקש להעמיד תפיסה זו בסימן שאלה ולטעון כי בשל ההבניה החברתית של איידס כסמן לנורמטיביות מינית ומוסרית, שיחת הייעוץ מהווה למעשה אתר שבו מתקיים וידוי מיני חילוני, ובמהלכו נערך למעשה בירור על מידת הנורמטיביות המינית והמוסרית של הפונה. חלופה פרשנית זו מסתמכת על עבודתו של פוקו, ולפיה נוצרים מאמינים נצטוו להתוודות על חטאיהם (המיניים בעיקר) בפני הכומר, שיש לו היכולת להעניק מחילה מכוח הסמכות שהכנסייה מעניקה לו. כך הושגה שליטת המוסד הכנסייתי על המאמינים. הציווי להתוודות הפך לפרקטיקה אשר התקבלה כטבעית, ולכן התאפשר גם להעתיקה להקשרים חילוניים, כמו הווידוי הרפואי.

במסגרת ההתמסדות של הרפואה המערבית המודרנית עברה המיניות תהליך של מדיקליזציה, ופירוש הדבר שהמיניות נתפסה כגורם סיבתי למחלות שונות, וכך ניתנה הצדקה לווידויים רפואיים הקשורים בפרקטיקה המינית. השליטה הדתית על המאמינים הוחלפה בשליטה ובפיקוח חברתיים בדמות הרפואה אשר הגדירה את האינדיבידואלים כנורמטיבים או לא-נורמטיבים בהתאם למאפיינים המיניים שלהם. עם פרוץ מגפת האיידס היא הפכה למסמנת של חוסר מוסריות, של חוסר נורמטיביות של מי שנדבקו בה: בראש ובראשונה גברים הומוסקסואלים ובהמשך - קבוצות נוספות של מי שנוהגים בצורה ״מופקרת״ כמו נשים לא ״הגונות״ או אנשים המזריקים סמים. הבניה זו יצרה מצב שבו החשש מפני הדבקה ^HIV הפך לחשש לא רק ממחלה אלא גם מפני סימון חברתי כאדם לא-נורמטיבי ולא-מוסרי. הפנייה אל היועץ הטלפוני, המהווה נציג קהילתי של הממסד הרפואי לקבלת מידע ולביצוע הערכת סיכון, מזמינה את הפונה להתייחס לנושאים מיניים טעונים. השאלה הנשאלת היא: האם אפשר לראות את שיחות הייעוץ כפרקטיקה של וידוי מיני? ואם כן, האם הסובייקטיביות המינית והמוסרית של הפונה לקו הסיוע מכוננת מחדש דרך הווידוי וכיצד?

לאור הטענה שמחלת האיידס (כמו מחלות אחרות) אינה רק תופעה ביולוגית אלא גם תופעה תרבותית ולשונית (Treichler), נבחרה המתודולוגיה ההרמנויטית הפנומנולוגית (Ricoeur) על מנת לחקור לעומק את המשמעויות ש העניקו הפונים לאיום בהדבקה ^HIV. באמצעות ניתוח פרשני של שיחות נותחו שישים פניות אנונימיות (חמישים ואחת של גברים ותשע של נשים) אשר התקבלו בקו המידע של הוועד למלחמה באיידס. הניתוח כלל זיהוי מבנה כללי משותף לכל השיחות וחלוקת השיחות לפי תמות משותפות. לאחר מכן הוצעו פרשנויות לתוכני השיחות על סמך האמצעים הרטוריים שבהם עשו הפונים שימוש ועל סמך שדות שיח ״חיצוניים״ לווידוי, כמו המשגות פסיכואנליטיות ותאוריות על זרות ותאוריות אחרות.

מממצאי המחקר עולה כי אכן לשיחות יש מבנה כללי אשר מאופיין בפתיחה הנראית לכאורה טכנית. רק בהמשך השיחה, באופן הדרגתי, כאשר המידע שנמסר על ידי היועץ בתחילתה אינו מספק את הפונים, נמסר מידע נוסף המאפשר הבנה רחבה יותר של הפנייה. מעבר זה מבטא את מבנה הווידוי המיני אשר במרכזו עומד הצורך של הפונה להבנות זהות מוסרית של עצמו (או של עצמה) בפני היועץ, נציג החברה. כמו כן ניתוח שיחות אשר התקבלו על ידי פונים שאין זו הפעם הראשונה שהם פונים כדי להתייעץ (פונים סדרתיים), מעלה כי שיחות אלו מדגימות את האופן שבו הפיקוח החברתי על פרקטיקות מיניות מופנם ומעורר חרדה הדורשת הרגעה חוזרת ונשנית של היועץ ללא מצב של שחרור מהחרדה. השיחות שהגיעו מנשים נותחו בנפרד משיחות הגברים בשל הדגשים השונים והאופי השונה של השיחות. מניתוח השיחות של נשים עולה כי נשים מדברות בשני קולות. הן עושות זאת בהתאם לשיח החברתי של המוסר הכפול כלפי מיניות, שבמסגרתו נשים אשר מבטאות תשוקה מינית נתפסות כמופקרות, גם בעיני עצמן. בשיחות לא היה עיסוק ישיר במיניות, אך הן התאפיינו ברמת חרדה גבוהה מאוד ובעיסוק כפייתי בפרטים שוליים כאמצעי לעיסוק במיניות במרומז. שני קולות אלו מבטאים את השליטה החברתית במיניות של נשים. לבסוף, נותחו בנפרד שיחות אשר התקבלו מגברים וכללו התייחסות לפרקטיקות מיניות אשר התקיימו מחוץ לישראל, שיחות שהעלו התנהגויות מיניות בזמן טיול, מסע, שהייה ארוכה בחו״ל במזרח הרחוק או בהודו. בשיחות אלו בא לידי ביטוי שיח אוריינטליסטי על המזרח האקזוטי, הפרוע, הרווי בתשוקה, אך המלוכלך והמסוכן בניגוד למיניות המערבית המאופקת, הנקייה, המסודרת והנשלטת. מה שנראה תחילה כטומן בחובו ״הבטחה״ למיניות נטולת מעצורים ואשמה, הופך למושא אשמה וחרדה כבדות הבאות לידי ביטוי באיום ההדבקה, אשר ״דוחף״ את הפונים להתוודות על הפנטזיה הלא-ממומשת והמצריכה וידוי. הדיון בממצאים כולל התייחסות לשלוש שאלות: האם אפשר לראות בשיחות המתקבלות בקו הסיוע של הוועד למלחמה באיידס וידוי מיני? כיצד מכוננת הסובייקטיביות של הפונים

לקו הסיוע ומהם מאפייניה? כיצד העובדה כי היועץ אינו רופא קשורה לכינון סובייקטיביות מינית נורמלית או פתולוגית, בריאה או חולה?

הממצאים מצביעים על העובדה שאכן אפשר לראות בשיחות וידוי מיני, בהתאם לקיומם של שלושת מרכיבי הווידוי שפוקו מציע. ראשית, יש בשיחות ביטוי ליחסי הכוח בין הפונה החרד לבין היועץ, נציגו של הממסד הרפואי. שנית, מתקשרים הפונים כדי לספר על התנהגויותיהם המיניות הלא-נורמטיביות מבטאים חרדה במהלך ההתייחסות לכך. לבסוף, נראה כי השיחה עם היועץ תורמת לתהליך של כינון עצמיות נורמטיבית של הפונה, המקבילה למחילה בווידוי הנוצרי. התייחסותו של Foucault לסיכון הטמון באמירת האמת (פרקטיקת ^Parrhesia) והאופן שבו הימבט הרפואי׳ מופנם (פוקו) מסייעים לאפיין את המהלך, שבמסגרתו מעוצבת הסובייקטיביות המינית והמוסרית של הפונים לקו הסיוע. נראה כי הפונים מפנימים את הימבט הרפואי׳ המנרמל עד לבחינת הפרטנרים המיניים והפרקטיקות המיניות שלהם כמסוכנות או לא-מסוכנות, כנורמליות או לא-נורמליות.

לבסוף, נראה כי היועץ שואב את כוחו מיכולתו להגדיר עבור חלק מן הפונים את מצבם המוסרי והחברתי כסובייקטים נורמטיבים/לא-נורמטיבים, מסוכנים לחברה/לא-מסוכנים לחברה, גם אם לכאורה הייעוץ מתמקד לרוב בהערכות סיכון. כוחו של היועץ מוקנה לו מהיכולת של הפונה האנונימי לפנות שוב ושוב, גם אם כבר קיבל תשובה, עד שנחשף סודו, ואפשר לדבר עליו. בסיומו של הדיון מצוינות תרומותיו של מחקר זה, הן ברמה הפרקטית והן ברמה התאורטית, ומסומן כיוון עיקרי למחקר המשך.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-50 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מילס, שי . מישל פוקו . שי מילס (עורכת) ואי זהבי (מתרגם), עמי 76-53. תל-אביב: רסלינג. סעיד, אי . אוריינטליזם. עי זילבר (מתרגמת). תל-אביב: עם עובד. פוקו, מי . הרצון לדעת: תולדות המיניות, כרך ראשון. מי גי אש (מתרגם). תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

קליין, מי . הערות לכמה מנגנונים סכיזואידים. בתוך: יי דורבן (עורך) אי זילברשטיין (מתרגם), מלאני קליין - כתבים נבחרים, עמי 203-177. תל-אביב: תולעת ספרים.